מילון

מרוכזים כאן הסברים קצרים של מונחים המשמשים בטאי-צ'י ובשיטת טאי-צ'י–מודעות.

איזון הפלחים – התפתחותו הרוחנית של האדם ניתנת להצגה מן הזוית של איזון ארבעת הפלחים. אנו נולדים עם פלח אחד או שניים חזקים ונדרשים להשתמש מעט גם באחרים. זאת בניגוד לנטיתנו הטבעית להשתמש בכישורינו החזקים ולנסות להמנע משימוש בחלשים. כאשר מושג איזון מתבצעת קפיצה רוחנית המתבצעת באופן טבעי בפלחים החזקים שלנו ויש צורך לאזן מחדש את הפלחים. אין לבלבל בין עוצמת הפעילות של פלח ובין כוחו. כוחו של פלח באיזונו ולא בהשתלטותו על התודעה. כך, למשל, אדם המרבה במחשבות הוא בעל פלח חשיבתי חלש ואדם בעל רגשות עזים הוא בעל פלח ריגשי חלש.

 דיאגרמת הפלחים – דיאגרמת הפלחים שכיחה בחשיבה הרוחנית. ארבעת הפלחים של האדם הם: אינטואיטיבי, רגשי, תחושתי ומחשבתי. הפלחים אינטואיטיבי ושכלי מבטאים את הצד הרוחני של האדם ואילו הפלחים רגשי ותחושתי מבטאים את הצד הארצי. פלחים מנוגדים קשורים זה לזה: חשיבה ורגש הם שני צידיו של מקל אחד, בעוד אינטואיטיבי ותחושתי מקושרים זה לזה. כך עבודה פיסית יכולה להביא לפריצה ביכולת האינטואיטיבית.

טאי-צ'י – שם להבט המדיטטיבי של אמנות הלחימה. השם מבטא בקוסמולוגיה הסינית את האיזון בין עקרונות היין והיאנג בטרם התנתקו לשני מרכיבים שונים. תנועת הטאי-צי מקיימת את שני הרכיבים יחדיו במובנים רבים: היא מקבלת את התוקף אולם מפילה אותו ארצה; בתוך הגוף הנע מתקיימים במקביל הן תנועה יינית מקבלת פנימה והן תנועה יאנגית כלפי חוץ.

יין ויאנג – שני הניגודים המשלימים שבחשיבה הסינית. יין מבטא את האיכות של קבלה פנימה: חושך, חורף, בליעה, קבלה, נשיות, יניקה, … יאנג מבטא את האיכות של הוצאה החוצה: אור, קיץ, צמיחה, עשיה בעולם, ... יחדיו הם מהוים הרמוניה שלמה. כל תנועה בטאי-צ'י מכילה את שני המרכיבים: בעוד חלק אחד בולע פנימה הרי חלק אחר מוציא החוצה. אם אנו מוכנים לאמץ רק הבט אחד מאלו במציאות חיינו הרי שבהכרח נתנתק מן העולם, שכן הזרימה הטבעית של קבלה והוצאה לא תתאפשר: או שנבלע הכל פנימה ונהפוך לטפוסים מופנמים שאין עומדים על שלהם, או שנהיה טפוסים שתלטניים שאינם מסוגלים לראות את הצרכים של אחרים ושל הסיטואציה.
ראה גם טיפוס ייני וטיפוס יאנגי.

מרכז (centre) – מושג פיסי, נפשי ורוחני המבטא את האיכות של להיות עצמך, בפנים האמיתי, ללא התעקמות כלפי חוץ. פיסית הוא מבטא גוף ישר ופתיחות כלפי כח חיצוני. נפשית הוא מבטא מקום של קבלת המציאות וקבלת עצמי מבלי שדבר-מה במציאות יכול לעורר ביטול או צמצום העצמי. רוחנית הוא המקום שבו החיבור לאמת הפנימית האלוהית קל וזורם.

הניגודים של יונג – על-פי יונג (Carl Jung) אנו נולדים עם נטיה לראות דברים מתוך ניגודים (גבר-אישה; אדמה-רוח; וכיו'). כל אדם מביא עימו כמה ניגודים עימם הוא מתמודד בחיים הנוכחיים. אנו בוחרים בצד מסוים של הניגוד ומייחסים לו אמת וצדק ופוסלים לחלוטין את הצד האחר. בתהליך ההתפתחות אנו נדרשים להיות מוכנים לקבל את הצד האחר (הצל) כאפשרות לגיטימית לחיים. זהו אינו "סתם" רעיון תאורטי, אלא מנגנון בסיסי בתהליך ההתפתחות של הנפש. כאשר אנו מוצאים בתוכנו אחד הניגודים שיונג דיבר עליהם אנו מבינים עד כמה חיינו מובלים סביב הניגוד, ועד כמה התפתחותינו תלויה ביכולתינו להשתחרר ממנו ולהסתכל על המציאות שלא באופן קוטבי.

עבודת מודעות – בהקשר הספציפי באתר זה משמעה כל תהליך של גדילה נפשית-רוחנית אשר מבוסס על תשומת-לב להויה שלנו בהווה: לרגשות, מחשבות, אפני-התנהגות, להיכן תשומת-הלב שלנו מופנית וכיו'. המטרה היא לעבור מהתנהגות אוטומטית הנסמכת על דפוסים לא-מודעים למצב של בחירה חופשית בה אנו בוחרים מה אנו רוצים להיות וכיצד אנו רוצים להגיב.
בנגוד לטפול פסיכולוגי הדגש כאן אינו על ארועי העבר אלא על התבטאויותיהם בהווה. למרות שכל עבודת התפתחות כוללת את שני המרכיבים וההפרדה ביניהם מטושטשת, הרי בכל זאת הכוונה כאן בעבודת מודעות להבט המדגיש ועוסק בנוכחותנו בהווה ולא בעברנו, ועוסק יותר בהבטים האוניברסליים של התחמקות מחיים חופשיים ופחות במרכיבים הפסיכולוגיים הפרטניים שגרמו להתחמקות זו אצל כל אדם ואדם.

עשיית-יתר (over-doing) – מושג חמקמק המצביע על התאמצות יתר על המידה בהשגת המטרה. התאמצות זו מבטאת מתח והתקשות והיא מתבטאת הן בניסיונותינו המכוצים לפתור את מצוקותינו בחיים והן בתנועה הפיסית בטאי-צ'י שהמאמץ וההתקשות הנפשית מונעים ממנה להיות חופשית ונינוחה.

פעמון הצלילה – דימוי הבא לתאר את חומות ההגנה שאנו מתכסים בהם כדי להגן על עצמנו. הביטוי נועד להמחיש כי חומות אלו מנתקות אותו הן מן הסביבה החיצונית והן מעצמנו ויוצרות חיים דהויים ואטומים. אנו מתכסים במעיין פעמון-צלילה שדרכו העולם נראה דהוי ועמום. הדבר מספק הגנה מפני הדברים המפחידים אותנו, אולם בו בעת מונע מאיתנו קשר, שמחה ויצירה הן עם העולם החיצוני והן אם העצמי הפנימי שלנו. הפעמון מכסה אותנו גם (בעיקר) מן הרגשות שלנו וגורם לחיים מאומצים (אנו משקיעים מאמץ מתמיד לקיים את הפעמון), ואפורים.

רגשות ראשוניים ומשניים – רגשות ראשוניים הם רגשות פנימיים, פעמים רבות חבויים, שכאשר לבסוף מצליחים לחוש אותם מרגישים תחושה של שחרור וגדילה. רגשות אלו מכתיבים את אופן הפעולה שלנו בעולם והם אחד הגורמים המרכזיים האחראיים לקשיינו בחיים. העובדה שאיננו מכירים אותם גורמת לכך שהם מנהלים את חיינו ביד רמה, פעמים רבות ילדותית, וגורמת לאני המודע לפעול באופן אוטומטי, קשיח ומתגונן. הם האחראיים לבנית החומה המגנה עלינו (בחויה הסוביקטיבית שלנו) מפני העולם. רגש ראשוני המעורר פחד (פעמים רבות ילדותי) מפני דבר-מה בעולם מביא אותנו ליצור חומת-מגן שתמנע בעדנו מלחוות את הדבר המפחיד. (לפחד זה יש מקום וקיום בדיוק מכיון שהוא לא נאלץ להתעמת עם המציאות. אנו מפחדים מבלי שאנו מצדיקים זאת בחויה במציאות.)
רגשות משניים (ריקושטים) הם הרגשות אותם אנו חוויים בדרך-כלל בחיי היום יום שלנו, ולמרות העיסוק הכמעט אובססיבי שלנו בהם, העיסוק בהם אינו תורם דבר להתפתחותנו הרוחנית (ומעט מאוד לפתרון בעיותינו בחיים). בנגוד לרגשות פנימיים, אלו רגשות המכוונים כלפי חוץ, ומטרתם למנוע את ההסתערות המאיימת של העולם עלינו. בעוד הרגשות הראשוניים גורמים ליצירת חומת-המגן ולהתאבנות היצירתיות והגמישות שלנו, הרי הרגשות המשניים מונעים מאיתנו לראות את קיומם של הרגשות הראשוניים. הם תוצר של האינטראקציה בין העולמות לחומת-המגן ומפנים את תשומת-הלב להמשך קיומה ותחזוקה של החומה מפני האיום החיצוני ולא לסיבות שבנינו אותה מלכתחילה. הרגשות המשניים הם התוצר של הקושי שלנו לקיים את החומה. הרגשות הראשוניים הם הסיבה לבניתה מלכתחילה.

טיפוס ייני וטיפוס יאנגי – אלו שני דפוסים של אופני תגובה שאינם מתוך המרכז ומבטאים דרך התגוננות בחיים. הטיפוס היאנגי מבקש להגן על עצמו באמצעות התקפה על האיום / הזולת. לעומתו? הטיפוס הייני מגן על עצמו באמצעות הכלה וריצוי, למשל, באמצעות הסכמה לכל תביעותיו של הטיפוס היאנגי. חשוב להבדיל בין אסרטיביות ועמידה על זכויותיך מן ההתגוננות של הטיפוס היאנגי, כשם שיש להבדיל בין חמלה וקבלת הזולת ובין ההתרפסות של הטיפוס הייני.